יום א', יד’ בשבט תשע”ט
ארזים
    האתר הראשי  |  דף הבית  
21:11 (18/04/15)
.
21:10 (18/04/15) ירדן גינזבורג

אסון השייטת - מעובד ממידע מאתרים שונים בליל ה 4 למאי 1997 יצא כוח של 16 לוחמי "שייטת 13" (הקומנדו הימי) למבצע בלבנון שזכה לכינוי "שירת הצפצפה". בנסיבות שלא התבררו באופן ודאי עד היום, נתקל הכוח בזירת מטענים סמוך ליעד. התוצאה כמעט לא נתפשת: מבין 16 הלוחמים, נהרגו 11 ארבעה נוספים נפצעו. גופתו של איתמר איליה ז"ל נשארה בידי חיזבאללה והתקבלה רק כעבור חודשים, אחרי משא ומתן מתיש (בתיווכה של ממשלת צרפת). המשימה, כמובן, לא בוצעה. שמות ההרוגים: סא"ל יוסי קורקין, מפקד פלגת הלוחמים , רס"ל איתמר איליה, סרן צבי גרוסמן, מפקד צוות לוחמים , סמ"ר יניב שמיאל, סמ"ר גל רודובסקי , רס"ן ד"ר יצחק בנטוב, רופא הכוח, סרן ד"ר מאהר דגש, רופא בכוח החילוץ , רס"ל יוחנן הילברג , רס"ל רז טבי, סמ"ר גיא גולן ,סרן רם לוינס רס"ל אריה אברמזון. החייל היחיד שיצא שלם בגופו מליל האימים הזה קוראים סער. הוא היה אז בן 21, בגילו ובתפקידו היה סער מן הצעירים והלא מנוסים בכוח. ובנסיבות שאירעו למעט מאוד לוחמים, במעט מאוד מקומות, הוא מצא את עצמו בתפקיד מכריע, בשעה וחצי של תופת בלב לבנון: "חצינו את כביש החוף הלבנוני. בצד השני שלו הייתה חומה, שאותה לא ידענו בדיוק איך לעבור. רוני פותח את השער, שלא היה נעול. אולי הוא חרק קצת, ואנחנו מתחילים בנוהל מעבר כביש: לא כולם יחד, אלא בדילוגים, אחד אחד: רוני ואחריו שלומי ואלי. קורקין מסתובב אליי לפני שהוא עובר, ואומר לי: 'תעביר אחורה לגרוסמן שיסגור את השער'. אני מסתובב ליניב שמיאל, שנמצא מאחוריי, ואומר לו 'תעביר אחורה לגרוסמן שיסגור את השער'. "קורקין עובר, אני אחריו, כמה מטרים מאחור, לא ממש צמוד. ואיך שאני מסיים לעבור את הכביש, אולי מטר אחרי, אני שומע ומרגיש בום אדיר. אדיר. אני מסובב את הראש ורואה כדור אש ענק מאחוריי, מהכיוון שממנו באתי, מעבר לכביש בערך 45 מעלות ממני. מיד כשנודע שהכוח נפגע, הוזנקו למקום מסוקי הקוברה. כוח החילוץ שמנה 12 לוחמים מיחידה 669 נחת במקום והחל בפינוי הפצועים. מיריות שנורו לעבר כוח החילוץ נהרג ד"ר סרן מאהר דגש. למרות לחץ כבד של מפקדי חיל האוויר לקראו לסיים את פעולות החילוץ המשיך הכוח בפעולות החילוץ. סגן עמית טייס המשנה של היסעור שהגיע לאזור ההיתקלות מספר: " הלילה היה חשוך לגמרי, ונעזרנו במערכת הז'ורנל לראיית לילה". "נורתה שם כמות ירי די נכבדה. כשהתקרבנו למקום ההיתקלות, ראינו נקודות אור. לא היה ברור אם זה ירי או פנסים. זיהינו גם מספר דליקות קטנות בשטח. מהאוויר היה מאוד קשה להעריך את חומרת האירוע. הנחתנו את כוח החילוץ של השייטת, שנועד להשיב אש, להגן על הכוח המקורי, ולהכין את הפצועים לפינוי אווירי. אז כבר היה ברור שלא ממשיכים במשימה, אלא מתארגנים לפינוי. מסוקי הקוברה התארגנו מעל שטח האירוע, ואנחנו יצאנו מהאזור והמתנו לקריאה של הכוח הקרקעי. אחרי חמש דקות שמענו בקשר את קולו של מפקד צוות החילוץ. הוא דיווח, בטון מאוד ענייני, על הרוגים רבים". בעקבות האסון הוקמו ועדות חקירה אחדות, שניסו לתת מענה לשאלות רבות שאלו מתוצאות האירוע הטראגי: האם כוח צהל נתקל במארב אקראי, או שמידע על הפעולה הגיע לידי אנשי חיזבאללה ? האם הכוח אכן נתקל במארב, או שההרג נגרם כתוצאה מהתפוצצות מטען שנשא הכוח? לא ניתנו תשובות חד-משמעיות לשאלות אלה. לזכר הנופלים הוקמו מספר מוקדי הנצחה: בחוף שבי ציון מוצגת אנדרטה הבנויה מ 12 לוחות כורכר הנשענות זו על זו ופונות צפונה אל עבר לבנון לשם יצאו הלוחמים. במקום מצב גם סלע ועליו חרוטים שמות הלוחמים. שנה לאחר האירוע בחוף שבי ציון הוטבע סטיל מדגם סער 4 והאזור משמש אתר צלילה לזכרם של 12 הלוחמים. בטיילת לחופה של העיר ראשון לציון, ביוזמתו של תושב העיר נחשון טבי אביו של רז טבי אחד מ12 החללים, הוקמה אנדרטה הבנויה מ12 עמודי פלדה היוצרים בצורתם מגן דוד. לזכר הנופלים ברבות השנים הוקמו בתי כנסת נושאים את שמם, הולחנו שירים ואף מוקדש "משט" לזכרו של מפקד הפעולה סא"ל יוסי קורקין ביישובו מכמורת.

 
 
הכיתה שלי
למידה בשעת חירום